מול המראה

את קמה בבוקר

והשמש אינה.

אולי קסם חורף,

אולי נעלמה.

איך עזב?

לא השאיר אף מכתב.

בוחרת בחדר,

ממול המראה.

והכול משתקף,

ורק אותך לא רואָה.

קצת קר,

בעתיד שעבר.

את לא מצליחה לעצור,

את הלב שרוצה לדבר,

אצלך בתמונה הקטנה על הקיר,

את רואה את עצמך ואותו.

זה אתם בסיפור אחר.

בלילה, בחושך,

כבר לא ישנה,

אם הוא לא איתך,

מי איתך? ודממה,

מה נשאר?

גם השקט כבר זר.

נושבת בבית,

כמו רוח חיה.

היה את אומרת,

או אולי לא היה.

מה עכשיו?

הוא אמר שאהב.

את לא מצליחה לעצור,

את הלב שרוצה לדבר...